ציונות או גזענות?

ציונות - רק עצם הזכרת המילה הזו משגעת אנשים. בין אם אלה יהודים הטוענים בעקביות שזו הינה דרך "להגן על עצמם נגד אלימות נאצית", או לאומנים המגנים אותה כגזענית ואנשים רגילים שאומרים שאין כזה דבר ציונות - זה הוא משהו שהניאו-נאצים ממציאים בשביל להשיג קולות במפלגות הימניות הקיצוניות!

לא משנה מה היא דעתך על ציונות, דבר אחד הינו בטוח: אין ספק שחלה אי הבנה כלשהי בנושא זה. ישנם כעת קבוצות רבות וארגונים רבים בעולם הזה, שכל יום מנסים להשתמש בציונות על מנת להשיג מטרה פוליטית כלשהי, בין אם היא אנוכית או לא. אנשים פשוטים מכירים את הקבוצות של הלובי היהודי, אך כשהן נקשרות לתוך עניינים מדיניים, הן הופכות לדרך מבוזרת בשביל האליטה בפסגה שוב לשלוט על ידי מסרים סמויים כגון : "עלינו לזכור את השואה, אז הנה עוד אנדרטה שבנינו" או "יהודים בכל רחבי העולם מאוימים ומותקפים על ידי קיצוניים אכזריים - זה חייב להפסיק (הצבע בשבילנו)!"

כמובן כפי שהפרט יכול לנחש, כל אותם העמדות והמעשים יוצרים בלבול וויכוח בקרב ציבור, כמו גם בקרב הפרטים, התקשורת ואנשים רבים מתחילים לתהות : מה מתרחש אצל היהודים? מה זה ציונות? כמה נאצים מנסים להשתלט על המדינה שלנו? תשובה מיידית לכל זאת הינה : לאומנות. בפשטות, ציונות הינה לאומנות עבור היהודים. הכוונה היא שציונות משמשת לשם פעולה למען האינטרס הערכי-יהודי , תרבותי-יהודי והעם היהודי (כאן אני משתמש במונח "עם" ולא גזע, מכיוון שחלקים נרחבים מהקהילה היהודית הם בעלי מוצא מעורב. העברים העתיקים, שמהם נוצר העם היהודי, היוו במקור תת -גזע מזרחי/ערבי של הגזע הים-תיכוני).

במובן זה, ציונות בבסיסה היא חיובית, מכיוון שהיא מאשררת ומקווה לשמור על התרבות והתכונות הגנטיות המיוחדות של אנשיה. אם כך, אז מדוע יש מחלוקת כה רבה סביבה בעולם, כשהמילה ציונות מוזכרת? ראשית כל, העם היהודי היום הינו קבוצה מאוד מפולגת. הם התיישבו באזורים שונים בעולם ובמקומות רבים השיגו מעמד פוליטי גבוה. מסיבה זו, היהודים ברחבי העולם הרב-תרבותי של ימינו, בעתיד הרחוק עומדים בפני הכחדה גנטית , אם הם לא יאספו את אנשיהם, יתיישבו באזור משותף ויחלו במלאכת היצירה של אומה משל עצמם.

במשך זמן רב,ישראל נחשבה כמקום לעשייה זו. עסוקה ללא הרף במלחמות אזרחים עם הפלסטינים המוסלמים, שלום נראה מרוחק כמו כל פתרון רחוק טווח אחר לסוגיות גדולות ומסובכות. רבים חושבים שהבעיה לעולם לא תפתר. זה עלול להיות נכון, או לא נכון, אבל מוקד מאמר זה הוא לא ישראל, אלא אירופה. כיום, לאומנים, הן דמוקרטים והן נאציונל-סוציאליסטים, זועמים כנגד ישראל כמדינה לגיטימית וכנגד יהודים בכלל. בזמן שמובעת סימפטיה לפלסטינים המתמודדים מול טרור ואלימות מהצד הישראלי, היהודים מצטיירים כשעיר לעזאזל של רבות מהבעיות הפנימיות של הארצות האירופאיות.

מה שאנחנו יכולים לצפות מזאת, כמובן, הינו מאבק, אך השאלה העולה מיידית במוחו של הפרט היא: למה ללאומנים אירופאיים, בכלל אכפת מהמאבקים המתרחשים בישראל? ממבט לאומני, זה לא אמור להיות אפילו העסק שלהם לקחת עמדה באם ישראל שייכת לפלסטינים או לישראלים. אז מדוע לאומנים אירופאיים פעילים בוויכוחים, דיוני חדשות וכדומה בנושא ישראל?

התשובה הינה כמובן: זה על היהודים. כעת, יש תעשייה פוליטית עצומה הנבנית מסביב ליהודים וליחסיהם עם הנאציונל סוציאליסטים הגרמנים, כולל עם גרמנים שאינם קשורים לתנועה זו. בזאת אני מתכוון שיהודים ברחבי תבל התחילו לפתח שנאה נגד לאומנות של עמים אחרים, ולאומנות של עמים גרמנים בפרט. על ידי יצירת קשר עם מפלגות שמאלניות והכרחתן באופן ישיר או עקיף ליצור "פרויקטי שואה" ולפרסם ספרים "אנטי - אנטישמיים" וקיום "הרצאות על מלחמת העולם השנייה" ובניית " פסלי שואה" וסוגים אחרים של "מֶמוֹרַבִּילְיָה היסטורית", כסף זורם לידי היהודים , בזמן שהלאומנים בכל מדינה מרגישים שמשאבים נלקחים מתיקון הנזקים הנגרמים על ידי החברה הרב-תרבותית המודרנית, וניתנים לקבוצת אנשים שלא שייכים מלכתחילה ללאומם.

עד כאן, אנו מוצאים כי הלאומנים פועלים באופן טוב: הם מציינים שיהודים אינם שייכים לאירופה ושהם צריכים לעזוב אותה. אז, מה הבעיה? הבעיה באופן מקיף, היא שבזמן שהיהודים שילבו את עצמם לתוך עמדות גבוהות בתוך תקשורת ההמונים והחדשות, ולתוך מרכזים רב תרבותיים ובפוליטיקה, הם גם הפכו את ה"אנטישמיות" לאסורה, שכיום הפכה לתירוץ למשהו גדול הרבה יותר. במסע הצלב נגד כל צורות הלאומנות (חוץ מציונות, כמובן, שנועדה רק על מנת "להגן על היהודים מגזענות"), היהודים כנראה שכחו שהם בעצם רודפים את אותו הדבר שהם תומכים בו לעם שלהם : לאומנות.

בקצה השני, לאומנים אירופאיים כועסים יותר ויותר, לא רק בגלל שהיהודים מציגים את הלאומנות הסוציאליסטית וההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה כשטניים (וכפי שכל לאומן רציני יותר יודע, הנציונל-סוציאליזם של אדולף היטלר היה בפשטות צורה של לאומנות פרגמטית באופן קיצוני, ולכן רוב הלאומנים האירופאיים הם פחות או יותר ידידותיים כלפי נציונל-סוציאליזם), אלא גם מפני שהם לא מסכימים שלאומנות אירופאית תמשיך. דבר זה יוצר ייאוש במחנות הלאומניים באירופה, וכך התוצאה נראית לעין ככל סוג של ביקורת כנגד היהודים ככל שהדבר מתאפשר, בזמן שביקורת זו מתורגמת כ - "אנטישמיות" בתקשורת ההמונים הדמוקרטית, המחזקת את האמונה הציבורית הרווחת ש -"הניאו-נאצים משתלטים על המדינה שלנו".

הביקורת נגד היהודים גדלה ומתפתחת לתוך אחת מהעמדות הראשיות בתוך הלאומנות האירופאית. כלומר דחיה מוחלטת של ישראל כמדינה לגיטימית. משמעות הדבר שיפוטים הנעשים על היהדות כדת ולמה הינה שלילית. משמעות הדבר הינה תמיכה לכל האנשים שמעיזים להתנגד לגרסא הרשמית של השואה, כולל תמיכה בנשיא הנוכחי של אירן, מחמוד אחמדינג'אד. מזה כנראה גם משתמעת, כברירת מחדל, תמיכה בקבוצות לאומנות לבנה , שמנהיגות צורה "רב-תרבותית" של "לאומנות", הכלאה בין הגזעים הלבנים השונים.

כיום הדבר כל כך הרחיק לכת, שרוב הקבוצות והארגונים הלאומנים האירופאים כמעט לגמרי מתמקדים ביהודים, בקבוצות הלובי היהודי ובמאבקים בישראל. בעשותם את כל הדברים הללו, הם באופן אוטומטי שוכחים את הסיבה מדוע הם קוראים לעצמם לאומנים מלכתחילה: המדינות שלהם נמצאות בבלאגן, הן נדפקות מלמעלה ומלמטה על ידי החברה המודרנית ואחת הדרכים לפתור את בעיית הרב-תרבותיות הינה הכנסה מיידית של מידה בריאה של לאומנות למדינה. על הדרך, בזמן שהם רודפים אחרי יהודים וציונים, הלאומנים האירופאים, ממש כמו הלאומנים הלבנים, שוכחים את המטרה העיקרית שלהם ומתחילים לרדוף אחר האנשים הלא נכונים.

כיום אנו יכולים להשקיף על התוצאה של ציד המכשפות הזה: לאומנים אירופאים שוללים את הציונות, בזמן שהציונים בתורם שוללים לאומנות אירופאית, במיוחד נציונל - סוציאליזם. יתר על כן, המפלגות הדמוקרטיות משתמשות במצב זה בחוכמה. ראשית, הן עוזרות ליהודים לבנות מרכזי שואה וכדומה, מה שנותן להן את הדף הראשון בעיתונים הגדולים ביותר, שבהם אנשיהן מחייכים ועוטים גישה של "המפלגה שלי נלחמת בגזענות ואנטישמיות, היהודים בצד שלי!". קולות בוחרים נוספים נצברים. שנית, המפלגות הדמוקרטיות חוברות לקבוצות לובי יהודיות כדי לחזק את התעמולה הרב-תרבותית. כוח נוסף נצבר. ובנוסף לכל הן מחזקות את הפחד של העם מלאומנים ונאציונל סוציאליסטים. שקרים נוספים עולים על פני השטח.

כמה מצחיק זה, כאשר נלקח העניין בהקשר הוליסטי : שניהם הם עדיין צורות שונות של אותו הדבר. כל הלאומנים האירופאים שעכשיו מקללים את הציונות, שאלו את עצמכם את השאלה הפשוטה הבאה: אילו היה לכם הכוח, מה הייתם עושים כדי לפתור את "הבעיה היהודית"? הורגים אותם בגז רעיל? זה ייקח יותר מידי זמן ויש יותר מידי מהם, חלקם אפילו התרבו עם אנשים מהגזע שלכם. להבריח אותם? לאן? ישראל היא בוודאי לא המקום, ואירופה, ברור שלא, אז לאן ?

מהר מאוד נהייה ברור שהפתרון היחיד המתקבל ביותר על הדעת , עבור כל האנשים על הכוכב הזה, הוא להפוך ללאומנים, כולל היהודים. היהודים הפכו לעם בזוי, מכיוון במהלך ההיסטוריה דרך הגחמה היהודית של רחמים, הם הצליחו להשיג כוח פוליטי גדל ומתגבר אשר ניצלו לרדיפת לאומנים אחרים ופתיחת מדינות לזרם הגירה המונית. בימינו, אירופאיים ויהודים כאחד יכולים לראות את ההשפעה המאסיבית של כך: תרבויות נחלשות, אלימות גוברת, שנאה גזעית מתגברת בין אנשים ונגרמים נזקים בלתי הפיכים חסרי תקנה למערכות אקולוגיות. הפתרון לכך הוא בטח שלא עוד שנאה, עוד בלבול, ובטח ובטח שלא עוד רב-תרבותיות - אפילו בצורת הלאומנות הלבנה או גרוע מכך.

כאשר לאומנים אירופאים טוענים כי היהודים השתלטו על התקשורת ההמונית, זהו אך נכון חלקית. בארצות רבות היהודים השיגו כוח פוליטי כל כך רב, שהדבר כיום לא יכול להיות מוסתר. יהודים, כמובן, טוענים שהדבר לא כך, אבל העובדות מראות אחרת. אך שוב, הבעיה המרכזית לא נגלית לא על ידי היהודים ולא על ידי הלאומנים האירופאים. תקשורת ההמונים עצמה משרתת להרס התרבות, בין אם היא יהודית או אירופאית. האם אפילו הנאיבי ביותר מבין הלאומנים האירופאיים יכול באמת להאמין ש - "תקשורת המונים דנית", "תקשורת המונים בריטית" או "תקשורת המונית צרפתית", תהיה יותר טובה מ - "תקשורת המונים יהודית"? הגיע הזמן להתבגר ולהסתכל לאמת בפנים: תקשורת ההמונים הינה התוצר ישיר של המדינה הדמוקרטית, ואם אנשים חושבים שהאידיוטים המבלים את חייהם מול הטלוויזיה יהפכו ליותר חכמים על ידי צפייה בפרסומות "אירופאיות" של מקדולנדס או האזנה ללהיטים "אירופאים" של זמר הפופ החדש ביותר, הם לא מיודעים והוזים.

נבטא זאת בפשטות: הבעיה אינה תקשורת ההמונים היהודית (אפילו אם היא מפיצה חלומות רב-תרבותיים דרך הטלוויזיה כל יום). הבעיה האמיתית היא שציונות, וקבוצות פרו - יהודיות בכלליות, מורעפות בשבחים, נתמכות ונשמרות במדינות הלא נכונות . הציונות אינה חלק מדנמרק ולא משבדיה וכמובן שלא מארצות הברית. הציונות שייכת ליהודים, במדינה יהודית. בין אם זו ישראל או לא , זה לא משהו שכותב זה רוצה לקחת עמדה בו, הוא לא יהודי בעצמו, למרות שהוא מכיר באופן מלא את הנתיב ההרסני שהציונות הילכה בו בארצות אירופה.

הפתרון ההוגן היחיד והמתקבל על הדעת ביותר עבור שני הצדדים, הינו לאומנות גלובאלית. יהודים צריכים להניח ללאומנים אירופאים ולהתחיל לטפל בעמם באופן רציני. ציונות צריכה להפוך ללאומנות ולא לגזענות, כפי שהיא נהייתה כיום. רדיפה אחר גנרלים נאצים זקנים בגרמניה, בניית פסלי שואה והפצת חוברות על אנטישמיות, לעולם לא תציל את היהודים מהעלמותם כעם, מכיוון שאותו חלום רב תרבותי שהם תומכים בו, יום אחד יביא עליהם את מותם הסופי. כמו הלאומן הלבן הטיפש המצוי, רוב היהודים והציונים חיים בצל הטעות. שנאה, במקרה זה, לא תוביל אותנו לשום מקום. רב-תרבותיות הינה מחלה שתנרמל הכול העומד בדרכה, למען רווחן של חברות רודפות בצע, אשר רק רואות כסף, אבל עיוורות למה שהפך ציוויליזציות עתיקות לאדירות מכל הבחינות.

יהודים צריכים להפסיק לשנוא אנשים אחרים ובמקום הם צריכים להתחיל להתמקד בלאהוב את אנשיהם. לאומנים אירופאים צריכים להפסיק לשנוא יהודים ולעבוד לרווחת כלל אנשיהם. ציונות צריכה להפוך ללאומנות ולהתמקד רק בנושא של איך לשמר את העם היהודי והיכן הקבוצות היהודיות יכולות להתמסד ושוב לבנות את תרבותם מסביב לערכים יותר בריאים ושפויים. ולאלו מכם אשר עדיין מרגישים שלאומנות יהודית הינה טעות, אני שואל אתכם: מה גרם לכם להפוך ללאומנים? ההכרה שהעם שלכם והתרבות שלכם מיוחדים, או ההבנה שאתם לא האנשים היחידים על הפלאנטה, והעושר בשוני זה מה שמשנה בסופו של דבר ועושה את העולם הזה מקום יותר טוב לחיות בו?

11 באוגוסט 2006